סיפורו של שלום (צ'רלי) שלוש ז"ל

(חזרה לדף 'סיפורי חברים')


שלום (צ'רלי)
, בן לאנט (חנה) ויצחק, נולד בי"ד באייר תשכ"ד (26.4.1964) במושב חוסן שבגליל המערבי. שלום למד בביה"ס היסודי ב"מעונה" ובחטיבת הביניים "יד נתן", סמוך לעיר עכו. את התיכון סיים בישיבה "מגדל אור" שבמגדל העמק, ועד למועד גיוסו סייע בעבודות משק המשפחה.

שלום התגייס בשנת 1982, עשה את מסלול הלוחם של בני המשקים בגדוד 50 (היה שייך אז לחטיבה 35- היום גדוד 101). את הטירונות עבר בתנאים הקשים של לבנון ולמרות זאת לא שמעו אותו מתלונן. לבני משפחתו זכורה תגובתו ללחצים שהופעלו עליו: "לא יעלה על הדעת שאני לא נשאר עם החבר'ה ועושה כמו כולם". בתחילת שנת 1985, לאחר תפקידי מ"כ/סמל בגדוד, עבר לסיירת  הנח"ל לתפקיד רס"פ בתחילת עד שחרורו בסוף אותה שנה.

הסיירת באותה תקופה הייתה מורכבת משלושה צוותים של נח"לאים חברי גרעין, להם נבנה מסלול שירות מיוחד ורצוף שיאפשר להם לשרת בסיירת ללא הפסקות של של"ת והיאחזות. בתחילה ישבה היחידה בבת-גלים בחיפה ובהמשך עברה לבית ליד, מקום מושבה עד היום.

את השירות הצבאי סיים בהצטיינות ושב למושב לסייע לאביו.

ביולי 1986 התגייס לימ"מ של משמר הגבול. שלום סיים את ההכשרות הנדרשות מלוחם ביחידה, ובנוסף לכך הוכשר כחבלן. שלום השתתף בפעילויות של היחידה, כשהבולטת שבהן הייתה אירוע ההשתלטות על אוטובוס עם נוסעים שנחטפו על ידי מחבלים באזור צומת ערוער ('אוטובוס האמהות'). שלום אף עבר גיבוש והכנה לקורס קצינים, שאליו היה מיועד לצאת.

בדצמבר 1989 התחתן שלום עם יעל.

חברים מספרים על שלום, צ'רלי בפי אוהביו, שבלט בטוב לבו ובנכונותו התמידית לסייע לכל אדם באשר היה. הוא ניחן בצניעות, ביישנות, אצילות נפש ואומץ לב, שהפכו לשם דבר בקרב כל מכריו. תחביביו היו: פעילות ספורטיבית, צלילה, גלישה וטיולים בטבע שאותו כה אהב.

בשנת 1990 יצא שלום לקורס קצינים. במהלך ההשלמה לקורס, בהיותו בירושלים, התעורר שלום בבוקר יום ראשון, ב' בחשוון תשנ"א (21.10.1990) לשמע צעקות מהרחוב. התמונה שנגלתה לעיניו הייתה של בן מעוטים רץ וצעקות אנשים על היותו מחבל הנמלט על נפשו לאחר שדקר חיילת בשכונת בקעה בירושלים. הוא קרא למחבל לעצור ומשלא עצר ירה בו שלום שתי יריות מדויקות לרגליים על מנת לפצוע אותו, לאחר מכן שלום הדביק את הפער וניגש לבצע מעצר ותוך כדי מאבק השתלטות שלף המחבל סכין ודקר אותו בצד החזה ישירות בלב. עם כל זאת שלום המשיך לחבקו ונשכב עליו בעודו פצוע אנושות, ועד אז כבר הגיעו כוחות לעצור את המחבל. מקום עצירת המחבל היה ממש על גדר בית ספר לבנות שבשעת המעשה החלו את שעת האפס של יום הלימודים.

שבועיים לאחר נפילתו של שלום נולדה בתו – שירלי.

לאחר מותו הוענק לשלום "עיטור האומץ של משטרת ישראל" על ידי מפכ"ל המשטרה. מתוך טקס העיטור:
"עיטור האומץ מוענק בזאת לפי חוק העיטורים במשטרת ישראל לאות ולעדות כי רס״ר שלום (צ׳רלי) שלוש ז״ל עשה מעשה גבורה תוך חירוף נפש וגילוי אומץ לב בלתי רגיל. בתאריך 21.10.90, נזעק מביתו שבשכונת בקעה בירושלים, לשמע צעקות אזרחים, אשר חזו ברצח החיילת איריס אזולאי ז״ל ואלי אלטרץ ז״ל על ידי מחבל אשר דקרם בסכין. רס׳׳ר שלוש ז״ל, תוך חירוף נפשו וגילוי אומץ לב בלתי רגיל, רדף אחרי המחבל, ירה בו על מנת לפצעו ונאבק עמו, ובכך מנע את המשך מסע הרצח. במהלך המאבק דקרו המחבל למוות. יהי זכרו ברוך. רב-ניצב יעקב טרנר, המפקח הכללי. ירושלים, ב־ בטבת תשנ״ב 9  בדצמבר 1991".

במותו הטראגי הביא לידי ביטוי מוחשי את אישיותו יוצאת הדופן. אף כי הייתה בידו הברירה לירות במחבל ולהורגו, נמנע מכך ודרש ממנו להיכנע, מתוך האמונה העמוקה שניתבה את חייו, בזכות המוחלטת של הזולת לחיות. על כך שילם בחייו.

בן עשרים ושש היה בנפלו. הוא נטמן בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים. הותיר אישה ובת, אם, אחים ואחיות.

פעולות הנצחה לזכר שלום ז"ל:

ספר תורה על שמו שנתרם לישיבה תיכונית בקרית חינוך בבית שמש, גלעד שהוקם ע"י חבריו ליחידה בסמוך למקום נפילתו, מחזור בבית ספר תיכון בפרו שנקרא על שמו, חדר הנצחה על שמו בקרית חינוך ובקרית ארבע, פעולות הנצחה בבית ספר "פלך" בירושלים, שמו מוזכר באתר ההנצחה לחללי משמר הגבול בצומת עירון, באנדרטה לזכר חללי משטרת ישראל בקרית אתא (בסמוך לבית הספר הארצי לשוטרים). שמו של שלום ז"ל מונצח גם באתר ההנצחה לזכר חיילי צה"ל של בני ישובי מעלה יוסף שנמצא בחניון נחל שרך בסמוך למושב גרנות הגליל (כביש 899). באנדרטה זו מונצח גם שמו חייל הסיירת בועז לסרי ז"ל שגר במושב צוריאל ששייך אף הוא למועצה האזורית.