זוהר כלב ז"ל

סיפור חייו (מתוך מפעלה ההנצחה 'יזכור')

זהר כלב

בן חנה וראובן. נולד ביום ט"ו בסיוון תשל"ב (28.5.1972) בירושלים. הוריו מספרים: "זהר שלנו היה התינוק היפה ביותר, ממש מלאך קטן ונראה היה כאילו שמח להגיח לאווירו של עולם. גידולו היה מלווה בחדווה וגיל, ילד חכם כל כך, חביב, נוח ונעים, ממש כיף של ילד, של נער, בוגר וגבר, לכל אורך חייו הקצרים". זהר היה אהוב ונערץ ביותר על כל שסבבוהו, גננות, מורים, מורות, חברים וחברות וכמובן המשפחה. בילדותו, בבית ובגן, הצטיין בכל אשר עשה בתחכום בבנייה, הרכבה, משחקים ובלימודים. זהר למד שנתיים ראשונות בבית-הספר היסודי הממלכתי 'בית וגן', המשיך לימודיו בבית-הספר היסודי הממלכתי 'מבשרת ציון' וסיים אותם בכיתת המצוינים במגמת אלקטרוניקה בבית-הספר התיכון 'אורט גבעת רם'.

 זהר היה צופה נלהב ביותר בשבט 'יהונתן' שבמבשרת ציון. בכיתות ה' עד ח' היה ה'שובב', בכיתה ט' היה מחסנאי בכיתה י' מדריך, בכיתה י"א רשג"ד ובכיתה י"ב היה המרכז הצעיר של השבט. הוא הצטרף גם למשמר האזרחי והיה מתנדב פעיל ביותר. תמיד דרש מעצמו יותר משדרש או ביקש מאחרים והקפיד לשמש כדוגמה ומופת. בחירתו הייתה תמיד פה אחד, הן לוועדי כיתה, הן לתפקידיו בצופים והן כמזכיר גרעין 'שחרות', שעמו יצא לנח"ל.

 זהר היה בדרך-כלל תלמיד טוב ומצטיין, אך גולת הכותרת של חייו הייתה הקשר שלו עם כל הסובבים אותו ותפארתו הגדולה הייתה ביחסי האנוש שלו, הוא פשוט אהב את כולם. בבית היה עמוד התווך. הוא היה זה, שברגישותו הרבה, קפץ תמיד ראשון לתת כתף, יד ואת כל כולו להוריו, אחיו, לכל המשפחה וכך גם כמובן, לכל מי שנקרה בדרכו, לחזקים, לחלשים, לכולם ותמיד. זהר היה איש של עשייה. מבוקר ועד ליל, לא ידע רגע של בטלה. יחד עם זאת, ידע למצות גם את ההנאות שנקרו בדרכו, הנאות מדברים פעוטים כמו מדברים גדולים, ואף אהב מאוד ספורט. אהב את הכחול והלבן, בלבושו ובחדרו, ויותר מכל סימלה העדפת צבעים זו את אהבתו הרבה לארץ זאת שלנו, בה טייל רבות, התרגש והתפעם מיופייה, נופיה ומהצומח בה.

 בראשית חודש אוקטובר 1990 גויס זהר לצה"ל. את שירותו החל בנח"ל, ולאחר מספר שבועות של של"ט נשלח לקורס-טיס ושהה בו כשנה וחצי. כשמפקדי הקורס מנסים בכל כוחם להפוך אותו, חי"רניק מלידה, לאיש צוות-אוויר. חבל היה להם לוותר עליו, וזהר לא פרש מיוזמתו, אלא כדרכו, הלך לאן שהדגל קרא לו ללכת.

בתום תקופת שירותו בקורס-הטיס, ניסו לשכנעו להמשיך בחיל האוויר אך הוא, כמובן, בחר לעשות את המיטב בעיניו ולהצטרף לסיירת חי"ר. לשמחתו הרבה התקבל גם לסיירת צנחנים וגם לסיירת נח"ל, ולאחר התלבטויות וחשיבה רבה, בחר להצטרף לסיירת הנח"ל כהמשך טבעי לדרכו עד אז. זהר צורף לצוות באמצע מסלולו, וכפי שסיפר מפקדו, היה צמא ללמוד עוד ועוד בהתלהבות רבה.

 ביום חמישי, ד' באייר תשנ"ב (7.5.1992) שלושה שבועות לפני שמלאו לו עשרים, מצא זהר את מותו מכדור שנורה בשוגג על ידי "חבר לנשק". סמל זהר הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר הרצל. הותיר אחריו הורים ושלושה אחים – ברק, סער ולהב.

 הוריו כתבו: "בננו היקר מכל זהר, החלת את שירותך בנח"ל באהבה, שמחה וגיל ובאותו נח"ל מצאת את מותך… זהר כשמך כן היית כל חייך הקצרים, אור גדול לכל הסובב אותך… בן, אח ונכד יקר, תמיד היית עמנו ותמיד תהיה, כשכיום את שמחת העבר ממלאים געגועים עזים המלווים בכאב חד ונוראי על שאבדנוך".