אמיר רוזנברג ז"ל

הנצחה לזיכרו                                             סיפור חייו (מתוך מפעל ההנצחה 'יזכור')

בן אביבה ורפאל. נולד ביום ט"ו באייר תשל"ב (29.4.1972) בתל אביב. כינוי החיבה שלו בפי קרובים וחברים היה 'אמירו'. בן-זקונים למשפחתו. את שנות ילדותו הראשונות עשה בתל אביב. במלאת לו ארבע יצאה המשפחה לשליחות בטהרן. בשובה לארץ העתיקה המשפחה את מגוריה מתל אביב לראשון לציון ואמיר החל את לימודיו בבית-הספר היסודי 'ידלין', המשיך לחטיבת-הביניים 'דורות' ולאחר-מכן לגימנסיה הריאלית ע"ש קררי, במגמה הפיסיקלית-מדעית. היה ילד מאיר פנים, שמח ונעים הליכות, שהשפיע שמחה ונועם על הסובבים אותו. היה שקט, צנוע, חייכן וחברותי ביותר. תמיד היה מוקף חברים וחברות, פעיל בתנועת 'הנוער העובד והלומד', תחילה כחניך ולאחר-מכן כמדריך. השתתף בחוג לג'ודו ובמועדון לניווט. עסק במוזיקה ופרט על גיטרה אקוסטית וחשמלית. חבריו וחניכיו בתנועת הנוער רחשו כלפיו הערכה מרבית וראו בו דמות מופת אהובה ונערצת. 

אמיר גויס לשירות סדיר בחודש אוקטובר 1990 במסגרת גרעין הנח"ל 'צלם' שהיה מיועד לכפר עזה, אך בהגיע מועד גיוסו עזב את הגרעין והתנדב לקורס חובלים בחיל הים. הוא שירת בחיל הים במשך שנה לערך, אך לבסוף החליט להצטרף בכל זאת לפלוגת סיור של הנח"ל. אמיר עבר שנית, עם יחידתו החדשה, חלק מהטירונות ולאחריה השתלב יפה בצוות ולפרק זמן מסוים אף שימש כמפקד צוות זמני. בתחילת שירותו נשלחו הוריו לשליחות בארצות-הברית והוא הספיק לערוך אצלם ביקור במקום שהותם ולבלות במחיצתם.

ביום כ"ד בסיוון תשנ"ב (25.6.1992) נפל אמיר בקרב עם חולייה שמנתה חמישה מחבלים חמושים מהכפר ערבה שליד ג'נין והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית שאול. הותיר אחריו הורים, אחות – אורנה ושני אחים – איל ואלון. הוא הועלה לדרגת רב"ט לאחר נפילתו.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה על כך, שאמיר היה חבר אהוב על כל הסובבים מבחינת כישוריו הצבאיים, הפגין רמת מקצועיות גבוהה, אחריות, דבקות במשימה ומשמעת והיה מטובי הלוחמים של היחידה. הוא הוכיח את כשירותו לפיקוד ויועד לצאת לקורס קצינים.

שתי חוברות זיכרון יצאו לזכרו. האחת הוכנה על-ידי חבריו וחניכיו בקן 'הנוער העובד והלומד' בראשון לציון והאחרת יצאה לאור ביוזמת משפחתו של אמיר.